“נו, אז מה אתה מספר?!”

כולם עושים היום סטוריטלינג.

אשכרה. כולם משתמשים במילה הזאת וזורקים אותה לאוויר כאילו היתה לייק באינסטגרם – שתי נקישות על המסך ואתה סטוריטלר. שתי נקישות בעקבים, ואת הקוסמת מארץ סטורי.
ומה זה משנה אם אני הייתי קודם, או שהתעוררתי מאוחר. אם העתקתי או רק “שאבתי השראה”. אם זה היכה בי רגע אחרי שהורדתי סנאפצ’ט, או רגע לפני שחשבתי על ה

קונספט של פייסבוק, אבל לא מימשתי בגלל מבצע “חומת מגן”, או בגלל המבצע שבדיוק היה באסוס.
אוקיי, הבנתי. כולם כאן מספרי סיפורים – “אתה כמו ההוא מ”סיפורי עמים” עם הכלב ליד האח הבוערת?”, “אתה כמו יוסי אלפי עם הפסטיבלים והבינג’ הלילי?”, “כשכתבת את פיץ’ המעלית היית במעלית?” – שמעתי כבר את כל ההלצות, כולל את חביבת הקהל, האלה-לי להב של הדאחקות: “נו, אז מה אתה מספר?!”
גיחי גיחי צחוק של פסיכי. חשבת על זה בעצמך, או ששכרת סטוריטלר?

אבל צחוק בצד – שאלה לגיטימית: מה זה סטוריטלר? בשביל מה צריך את זה? על מה כל הסיפור?

בעיניי, סטוריטלר הוא מיילדת. כן, מה ששמעתם.
דולה של סיפורים, שיטת לה-מאז של נראטיבים, שפופרת משחת שיניים של טון ושפה, 669 של פורמטים וטריגרים, כותש שום של רגש וקוסמטיקאית של הנעה לפעולה.
כל הרעיון בסטוריטלינג שעובד הוא לא לספר את הסיפור שלי, אלא את שלך – של החיים שלך, המשפחה שלך, המיזם, העסק, החלום שלך. סטוריטלר טוב לא מספר את הבדיחה – הוא מקשיב לה, יודע לזהות למה היא לא מצחיקה ואז לעשות בה אלף שינויים קטנים כדי להפוך אותה לקורעת מצחוק. הילריוס. בעיקר כשהיא יוצאת מהפה שלך.
כשסיפור טוב נולד, הרגעים הראשונים שלו קריטיים להמשך חייו. אם רוצים שהסיפור יגדל ויתפתח לכדי סיפור מוצלח, חייבים לדאוג לו להתחלה רכה. הראשונים שישמעו את הסיפור צריכים להתאהב בו מיד, להאמין לו.
אירוני, אבל ככל שהמדע מקרב אותנו ליום שבו נוכל להנדס תינוקות, כך ההאצה הטכנולוגית לא משאירה לנו זמן להנדס את הסיפור שלנו, לתת לו להתפתח בהדרגה, או לנסות אותו קודם על משפחה וחברים. סיפור מעולה יתפשט מהר, וככל שהוא יהיה מוצלח יותר, כך תהיה לנו פחות שליטה על מי מספר אותו, כיצד הוא מסופר ומה מבינים אלה ששומעים אותו.
מה שמטריד עוד יותר זה שגם סיפור גרוע יתנהג בצורה דומה – יתפשט מהר כמו קורונה, יגרום נזק תדמיתי כמו הפוד מרקט בשרונה ויוצא מהקשרו בכל פעם שיועז הנדל יביט במראה.

בקיצור, תפקיד הסטוריטלר הוא לוודא שהסיפור לא יוצא גרוע, ולספר אותו מהטייק הראשון בצורה הכי טובה שאפשר – הכול כדי שהסטורי שלנו יפרח, שיהדהד, שיכה גלים, שיחזור הביתה בזמן, או לפחות שיודיע שהוא מאחר. שלא יסנן, שלא ישתולל ושלא יבזבז בלי חשבון. שיילך לעבוד ויעשה אותנו גאים.
בעולם שבו לכל אחד יש את הסיפור שלו, והפיתוי לספר אותו בעשרות ערוצים, פלטפורמות ובמות בידור רק הולך ומתעצם, נכון וכדאי לשכור את שירותיו של סטוריטלר צמוד בריטיינר שמן ותנאי תשלום נוחים.
זה חשוב במיוחד כשיש לכם מטרה עסקית מוגדרת, ושהדרך אליה היא לא “תלך ישר, ישר, ישר ותשאל שם”. כשחווית הלקוח מצריכה שינוי עמדות, חינוך שוק וביסוס רגשי – סיפור טוב יקצר את הדרך ללב הלקוח, ומשם עד למוח שלו, כבר יש נתיב מהיר.

אם הגעתם עד לכאן, אני רוצה לשתף אתכם בשלוש שאלות שאנחנו שואלים את הלקוחות שלנו (ואת עצמנו) בכל פעם שאנחנו יוצרים סטורי חדש. לסדר השאלות יש חשיבות גדולה:

• לאיזה קהל הסיפור מיועד?
• מה יוצא להם מהסיפור הזה?
• מהי המטרה (העסקית) שלכם?
אחרי שעניתם על השאלות בכנות, שבו לכתוב פסקה אחת, שתמלא את עמוד ה”אודות” באתר שלכם. נסו לפנות אל קהל היעד שבחרתם, להתמקד בתועלות שהם יפיקו מהמוצר או השירות שלכם, וציינו מהי המטרה או האג’נדה שלכם. כשתסיימו, תנו לארבעה אנשים שאתם מעריכים את דעתם לקרוא ולתת לכם הערות והארות על הפסקה – חשוב שאלה יהיו אנשים שמכירים אתכם, אבל לא מאוד קרובים אליכם.
תקשיבו להערות, תתקנו בהתאם, ואתם בדרך לסוף הטוב.

אז אחרי כל זה, עולה השאלה האם סיפורים יכולים להיות מוצלחים גם בלי עזרת הסטוריטלר?
התשובה היא בהחלט כן, אבל איפה הכיף בזה?